6 במאי 2024
כ"ח בניסן התשפ"ד
כ"ח בניסן התשפ"ד
צפירת הזיכרון הופעלה בידי שורדת שואה ונכדה קצין צה"ל
שורדת השואה מלכה הרמן ונכדה סרן מאור הרמן הפעילו יחדיו את הצפירה בחמ"ל התרעה פיקוד העורף
שורדת השואה מלכה הרמן ונכדה סרן מאור הרמן הפעילו יחדיו את הצפירה בחמ"ל התרעה פיקוד העורף
דובר צה"ל: הצפירה הארצית לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה הופעלה היום (ב') על ידי שורדת השואה, מלכה הרמן ונכדה, סרן מאור הרמן, קצין בפיקוד העורף.
מלכה הרמן נולדה בעיר חורביישוב בפולין, בשנת 1932. ב-1 לספטמבר 1939, הייתה אמורה להתחיל ללמוד בכיתה א'. במקום זאת, החלו באותו היום הפצצות של הצבא הגרמני בעיירת מגוריה. יחד עם משפחתה, ארזו ככל שיכלו וברחו לאוקראינה. באוקטובר 1939 גורשו למחנה עבודה רוסי בסיביר. את הדרך לשם עשו ברכבות בקר צפופות, בנסיעה שארכה כשבוע. בסיביר שוכנו בצריפים מעץ ועברו ספירות יומיות, ומי שלא עבד - לא קיבל אוכל. בזכות מקצועו של אביה כסנדלר, עבד כמתקן נעליים בכפרים ונמנע מעבודות בכריתת עצים.
בשנת 1941 לאחר הפרת הסכם 'ריבנטופ-מולוטוב' על ידי הגרמנים, שוחררה משפחתה של מלכה מסיביר והגיעו לאוזבקיסטן. בגיל 9, יחד עם אחיה חיים, שהיה בן 11, הועלו על רכבת מטשקנט בירת אוזבקיסטן לטהרן עם ילדים יהודים נוספים בחסות צבא אנדרס. זו הייתה הפעם האחרונה בה ראו את אביהם בחיים. משם המשיכו את המסע המפרך לארץ ישראל, דרך הודו ותעלת סואץ. יחד עם ילדים נוספים שעשו עמם את הדרך, זכו לכינוי "ילדי טהרן" והיו לקבוצת הילדים הראשונה שהגיעה לארץ מאירופה בפברואר 1943.
למלכה ובעלה זאב זכרונו לברכה, 3 ילדים, 9 נכדים ו-6 נינים.
מלכה ונכדה מאור הגיעו הבוקר לחמ"ל ההתרעה של פיקוד העורף, ויחד לחצו השניים על הכפתור שהשמיע את צפירת הזיכרון ברחבי הארץ.
מדבריה של הגברת מלכה הרמן: "בתקופה זו, בה אנו עדים לאיומים הרבים על מדינת ישראל והעם היהודי, ניתנה לי הזכות לקחת חלק בהנצחת זיכרונם וגבורתם של אחינו ואחיותינו שנרצחו בשואה. להיות כאן, לצד נכדי, זוהי התרגשות אדירה שמזכירה לי את הדרך שעברתי כדי להגיע לכאן ואת הגאווה על המשפחה שהקמתי בזכות ולמרות הכל".
מדבריו של קצין בפיקוד העורף, סרן מאור הרמן: "בתפקידי, בשגרה ובחירום, יש לי אחריות ישירה על שלומם וביטחונם של אזרחי מדינת ישראל. בחודשים האחרונים, עבודתנו הייתה מאתגרת מתמיד. בנוסף לאחריות שניתנה לי, זוהי זכות להפעיל את הצפירה יחד עם סבתי ביום הזיכרון הזה, ולכבד את זכרם של בני עמי שנספו בשואה ולהיות חלק מדור ההמשך".
מלכה הרמן נולדה בעיר חורביישוב בפולין, בשנת 1932. ב-1 לספטמבר 1939, הייתה אמורה להתחיל ללמוד בכיתה א'. במקום זאת, החלו באותו היום הפצצות של הצבא הגרמני בעיירת מגוריה. יחד עם משפחתה, ארזו ככל שיכלו וברחו לאוקראינה. באוקטובר 1939 גורשו למחנה עבודה רוסי בסיביר. את הדרך לשם עשו ברכבות בקר צפופות, בנסיעה שארכה כשבוע. בסיביר שוכנו בצריפים מעץ ועברו ספירות יומיות, ומי שלא עבד - לא קיבל אוכל. בזכות מקצועו של אביה כסנדלר, עבד כמתקן נעליים בכפרים ונמנע מעבודות בכריתת עצים.
בשנת 1941 לאחר הפרת הסכם 'ריבנטופ-מולוטוב' על ידי הגרמנים, שוחררה משפחתה של מלכה מסיביר והגיעו לאוזבקיסטן. בגיל 9, יחד עם אחיה חיים, שהיה בן 11, הועלו על רכבת מטשקנט בירת אוזבקיסטן לטהרן עם ילדים יהודים נוספים בחסות צבא אנדרס. זו הייתה הפעם האחרונה בה ראו את אביהם בחיים. משם המשיכו את המסע המפרך לארץ ישראל, דרך הודו ותעלת סואץ. יחד עם ילדים נוספים שעשו עמם את הדרך, זכו לכינוי "ילדי טהרן" והיו לקבוצת הילדים הראשונה שהגיעה לארץ מאירופה בפברואר 1943.
למלכה ובעלה זאב זכרונו לברכה, 3 ילדים, 9 נכדים ו-6 נינים.
מלכה ונכדה מאור הגיעו הבוקר לחמ"ל ההתרעה של פיקוד העורף, ויחד לחצו השניים על הכפתור שהשמיע את צפירת הזיכרון ברחבי הארץ.
מדבריה של הגברת מלכה הרמן: "בתקופה זו, בה אנו עדים לאיומים הרבים על מדינת ישראל והעם היהודי, ניתנה לי הזכות לקחת חלק בהנצחת זיכרונם וגבורתם של אחינו ואחיותינו שנרצחו בשואה. להיות כאן, לצד נכדי, זוהי התרגשות אדירה שמזכירה לי את הדרך שעברתי כדי להגיע לכאן ואת הגאווה על המשפחה שהקמתי בזכות ולמרות הכל".
מדבריו של קצין בפיקוד העורף, סרן מאור הרמן: "בתפקידי, בשגרה ובחירום, יש לי אחריות ישירה על שלומם וביטחונם של אזרחי מדינת ישראל. בחודשים האחרונים, עבודתנו הייתה מאתגרת מתמיד. בנוסף לאחריות שניתנה לי, זוהי זכות להפעיל את הצפירה יחד עם סבתי ביום הזיכרון הזה, ולכבד את זכרם של בני עמי שנספו בשואה ולהיות חלק מדור ההמשך".
.jpeg?cache=1714980732486)
_0.jpeg?cache=1714980739725)
 |  |  |  |  | .png){kind=small} |